על המשמעות המקורית של שעמום ועל השינויים שעברה.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. ילדינו מחכים לחופש הגדול, וכשהוא מגיע שומעים אותם מתלוננים: "משעמם לי". מהי המילה הזאת – משעמם?
רותי: בימינו 'משעמם' הוא היפוכו של 'מעניין', וגם, של "יש מה לעשות". לא זאת המשמעות המקורית.
"הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה" כתוב במשנה במסכת כתובות, "יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ", כלומר מי שגורם לאשתו לנדור נדר שלא תעשה כל מלאכתה – יסיים את קשר הנישואין אתה. והנימוק: "שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם". השורש בן ארבע האותיות של המילה 'שעמום' מורכב מן השורש הבסיסי עמ"ם, שורש המילה עמום, כלומר אפל, כהה, לא ברור, בתוספת שי"ן, היא השי"ן של – שעבוד, שחזור ושכלול. הפעלים האלה שייכים לבניין מיוחד בשפות השמיות הנקרא "שפעל", ובעברית שימושו מצומצם. מצד המשמעות עבר על המילה 'שעמום' שינוי מעניין: אותו שעמום הנולד מן הבטלה על פי המשנה הוא דיכאון, מרה שחורה, ואף שיגעון, כדברי רש"י בפירושו לתלמוד באותה סוגיה. ואדם הלוקה בנפשו הוא שַעֲמוּם במסכת סוטה בתלמוד, ורש"י מפרש: לָקוי בתמהון לב.
רק בלשון ימינו קיבלה המילה שעמום את המשמעות של חוסר מעש: "שירה מתוך שעמום ובטלה, מה צורך בה" כותב ביאליק במאמרו "הלכה ואגדה". ומכאן קצרה הדרך ל"אימא, משעמם לי".
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה