על המשמעות של יובל בתנ"ך ומה קרה בימינו.
שישים שנה מלאו למדינה, ויש אומרים: יובל השישים. הבלשן אבא בנדויד, בהיותו יועץ הלשון של רשות השידור, הנחה את השדרים לומר: יובל שנת השישים, ולא "יובל השישים". כדי להבין את הנחייתו נעקוב אחרי תולדותיה של המילה 'יובל':
בלשון התנ"ך יובל הוא שנה מוגדרת וידועה: השנה החמישים, לאחר שבע שנות שמיטה. "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה… יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם" כתוב בספר ויקרא. שנת היובל הייתה שנת שחרור העבדים העבריים, השנה שבה הוחזרו כל הקרקעות לבעליהן המקוריים, וכך נמנעו פערים חברתיים קיצוניים. שנת יובל נקראת השנה הזאת, מפני שהיו מכריזים על תחילתה ביום הכיפורים בתקיעת שופר. השופר הוא קרן – קרן היובל, כלומר קרן של יובל, ויובל הוא במקורו איל. ייתכן שהוא נקרא יובל משום שהוא האיל המוביל את העדר. "וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל", כתוב בספר יהושע לפני כיבוש יריחו: הַמְּשיכה בקרן היובל הייתה האות לתרועות שהפילו את החומה. יובל הוא אפוא האיל, ומכאן קרן האיל, השופר, וגם – הזמן שבו תוקעים בשופר – גם על שנת החמישים היו מכריזים בתרועת שופר, ומכאן: שנת היובל.
יובל הוא אפוא חמישים שנה.
"יובל השישים" יפה לומר במלאת שישים יובלות, ואילו לשנה הזאת אפשר לקרוא יובל שנת השישים למדינה.
כתיבת תגובה