מהי ההגייה המקורית של המילה "צלע" והאם היא שרדה עד ימינו?
"לפניכם משולש שווה שוקיים", אמר המורה לגאומטרייה, "אורך הַצֵּלָ֫ע כפול מאורך הבסיס". כשתמהו התלמידים על הצורה המלרעית "צל֫ע", הביא להם המורה את הפסוק: "ויבן ה' אלהים את הַצֵּלָ֫ע אשר לקח מן האדם לאשה". והלוא מן הצל֫ע הזאת, של האישה, נבראו צלעות המשולש.
ובאמת היו בוותיקי המורים למתמטיקה שהקפידו לומר צל֫ע, במלרע, כמשקל לֵבָב, שֵֹעָר ושֵׁכָר. ואולם גם בתנ"ך אין הדברים חד-משמעיים: צל֫ע במלרע כתוב, אבל כל נטייתה של המילה על דרך השמות המלעיליים: צ֫לע-המשכן, צ֫לעו האחת וצ֫לעו השנית. צ֫לע-המשכן כמו ס֫לע-המחלוקת או ק֫טע-השיר.
אכן לפני כמה עשורים קבעה האקדמיה ללשון העברית שהצורה צ֫לע, במלעיל, תשמש גם בנפרד: צ֫לע. מעתה יוכלו אפוא המורים המלמדים הנדסה להתרכז במשולשים ובצלעותיהם ולא להתמיה את תלמידיהם בצורות מקראיות הנשמעות היום זרות לאוזן. צ֫לע ארוכה, צ֫לע שאורכה פי שניים מאורך הבסיס.
כתיבת תגובה