לא יאומן כי יסופר או לא ייאמן כי יסופר? על תופעת הגררה והקשר שלה לדבש ולמבוא.
על דבר שהוא לכאורה בלתי אפשרי אומרים: לא יאומן כי יסופר. בכך המדבר מביע את תימהונו על הבלתי אפשרי שקרה. מקורו של הניב בספר חבקוק: "לא תאמינו כי יְסֻפַּר כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר" – לא תאמינו אם יספרו לכם שהכשדים יהיו עם חזק ומנצח.
היו שביקשו לתקן את הביטוי בן ימינו, ולומר: לא ייאמן כי יסופר. למה? מפני שאת הצורה "יאומן" אפשר לגזור רק מן הפועל: אומן, בבניין פועל, ופועל כזה אין. ואילו הפועל "ייאמן" – קיים. ואף-על-פי כן ראוי להבין: הצורה יסופר משפיעה על המילה שלפניה, ונותנת לה את צורתה. תופעה כזאת, של גרירת מילה אחר קודמתה בביטוי, ידועה בלשון, ואי-אפשר לפסול אותה: "לא מדובשָך ולא מעוקצָך" אומרים לצרעה, על-פי פתגם ארמי במדרש לספר במדבר. 'הדבש שלָך' – בדרך כלל 'דִבשך'. ואילו בפתגם- 'דובשך', מתוך גרירה אחרי הצורה 'עוקצך'. ויחזקאל מדבר על "מוצאיו ומובאיו" של בית המקדש. במקום מבוא – מובא, בגלל הדמיון ל-מוצא.
לא כדאי אפוא לפגוע בביטוי "לא יאומן כי יסופר", ורק שלא בתוך הביטוי נאמר: לא ייאמן.
כשישב שלונסקי על כיסא הספר והפקיד בידיו האמונות את שערו המגודל והפרוע, אמר עליו ביאליק: לא יאומן כי יסופר.
כתיבת תגובה