גלו איך נכון לומר מילא, ביטא, התבטא ולמה רבים מתבלבלים בהגייה.
"ראש המפלגה התבטָא בעדינות". הדובר בחר לומר "התבטָא", כאילו המילה מסתיימת בה"א. למשל: התפנה או נתמנה. אבל כשיש אל"ף בסוף: התבטֵא היא הצורה הנכונה, וכן: התקנֵא והתמלֵא.
גם בבניין פיעל הפעלים שה"א בסופם מסתיימים בתנועת –אָה: שינה את דרכו ומינה מנהל חדש. מכיוון שגם הה"א הסופית וגם האלף הסופית אינן נשמעות, קשה לנו להבחין בין שתי הקבוצות.
נזכור אפוא – כשיש אל"ף בסוף: קינא, מילא וביטא.
ויש עוד סיבה אחת לבלבול – צורות ההווה והעתיד: כאן כל הפעלים מסתיימים בתנועת –אֶה, בין שה"א בסופם, בלי קשר לאות שבסופם – ה"א, אל"ף או כל אות אחרת: מתבטא, מתקנא וגם: משתנה, מתקדם ומתברר, ובעתיד: יתקנא, וגם: ישתנה, יתקדם ויתברר.
אבל בעבר, כאמור יש הבדל: הפעלים שה"א בסופם – רק הם מסתיימים בתנועת –אָה, ואילו הפעלים שאל"ף בסופם מסתיימים בתנועת –אֶה: הילד קינא באחותו, התמלא כעס והדבר התבטא בהתנהגותו. הדרך הקלה ביותר שלא להתבלבל היא לזכור שהפעלים המסתיימים באל"ף מתנהגים כפעלים רגילים: מילֵא, ביטֵא – כמו קיבל, וכמו התקבל כך: התמלֵא והתבטֵא: "ראש המפלגה התבטֵא בעדינות".
כתיבת תגובה