על מקור הביטוי ועל החלופה העברית פיק ברכיים והקשר למילה פקפוק.
"השובתים קיבלו רגליים קרות והפסיקו את השביתה". רגליים קרות – תמונה יפה אך שאולה מאנגלית.
מעניין לראות שבמקרא הברכיים הן המגיבות במצב של רתיעה או בהלה, ולא בירידת הטמפרטורה כבאנגלית, אלא בתחושת רטיבות או רעד: יחזקאל מתאר את הפחד שיאחז בארץ בהתקרב קצהּ: "כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס" – ידיים רפות ולב נמס מסמלים את תחושת הפחד. נחום הנביא מדבר על "פיק ברכים", לצד "לב נמס" ו"חלחלת מתנים". פיק ברכיים פירושו רעד בברכיים, המסמל את איבוד היציבות.
משורש המילה 'פיק' יש בתנ"ך גם לפוק – לרעוד ולהתמוטט, ושם העצם 'פוקה' – מכשול. על השופטים המשתכרים אומר ישעיהו: "פקו פליליה" – התמוטט משפטם, והמילה 'פוקה' משמשת את אביגיל בדברי הברכה שלה לדוד המתמנה למלך: "לֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב". ובמשנה יש פועל קרוב – לפקפק, שמשמעו לזעזע מבנה ולמוטט אותו, ומכאן בהשאלה הפועל השכיח בלשוננו – לפקפק – להטיל ספק – לערער את הביטחון.
כל אלה קשורים לביטוי המוצע תמורת "רגליים קרות" – 'פיק ברכיים'.
כתיבת תגובה