על מקור המילה סיכה: איך מהמילה שׂיכים היא הפכה לסיכה בחילופי שׂי"ן-סמ"ך.
"במדינת הגמדים… ובידו סיכה חדה" – הסיכה החדה שביד המפקד היא כלי נשק מסוכן, אך מתברר שהיא נשק בן ימינו – בימי אבותינו לא היו סיכות, מכל מקום לא הייתה המילה 'סיכה'.
מה מקורה של הסיכה?
כשיצאו בני ישראל ממצרים צוּווּ לרשת את יושבי הארץ בבואם אליה, שמא יהיו להם יושבי הארץ "לְשִׂכִּים" "וְלִצְנִינִם", כלומר יציקו להם כקוצים בדרך. צנינים ושיכים – קוצים, והמילה 'שכים' כתובה בשׂי"ן. צורת היחיד של שיכים – שך, כמו: חץ – חצים, וגץ – גצים.
בעברית החדשה יצרו משֵׂךְ סִכָּה – מעין קוץ עשוי מתכת, וגם תכשיט המתחבר לבגד בדקירת סיכה. וכפי שקרה במילים מקראיות רבות הנכתבות בשׂי"ן, הן נכתבות בעברית המאוחרת בסמ"ך.
בשנת תש"ט – 1949 כתב הבלשן יצחק אבינרי: "מפריזים מאד בשמוש הסכות: סכה אנגלית (ויש אומרים סכת בטחון, סכה כפולה), סכת ראש ועוד. יש להקפיד על שימוש נכון ולהחיות את הישן: לא "סכת בטחון" אלא פריפה ולא "סכת ראש" אלא מכבנת"".
על פריפה ועל מכבנת נדבר מחר, אבל מדבריו של אבינרי אפשר ללמוד שלצד 'סיכת ביטחון' שימשה אז 'סיכה אנגלית', ושלדעתו היה צריך לקרוא לכל סיכה בשמה המיוחד לה.
כתיבת תגובה