פריפה ומכבנת

אתמול הבאנו את דבריו של יצחק אבינרי משנת 1949, שבהם המליץ להשתמש פחות במילה החדשה 'סיכה' ולקרוא לכל סיכה בשמה המדויק: פריפה במקום סיכת ביטחון ומִכְבֶּנֶת במקום סיכת ראש. את דבריו תוכלו לקרוא במלואם בספרו "יד הלשון", וכאן נתחקה על מקורותיהן של הפריפה וְהַמִּכְבֶּנֶת.

מכבנת, ורגיל יותר מַכְבֵּנָה – מילה בת העברית החדשה, על פי הארמית של התלמוד – מכבנתא – סיכה להידוק השער או להידוק סרט או כיסוי ראש לשיער. פועל מאותו השורש – כִּיבֵּן – משמש בתלמוד בעברית, ומשמעו עטף, כיסה. מכבנת או מכבנה אפוא – סיכת ראש.

פריפה – אף היא מילה חדשה המיוסדת על פועל מלשון חכמים – לפרוף, שמשמעו לחבר את קצות הבגד בקרס או בכפתור. נדגיש כאן – לחבר ולא להתיר, כפי שכותבים לעתים, גם בספרות. מי שפורף את חולצתו – רוכס אותה. לפרוף – מארמית – פּוֹרְפָא – קרס, בהשפעת היוונית – porpe. מכאן חידש ועד הלשון בשנת 1936 – פריפה – שולי הרוכסן או הלולאה, אך בספרות וגם בדיבור פריפה היא רכיסה של הבגד. ואולם המלצותיו של אבינרי לא התקבלו, ועדיין משמשות אצלנו סיכות הביטחון וסיכות הראש.

מה דעתך על אלה?

סכום וסך הכול אושפיזין פיתה נימוס