אסלי ואצילי – ערבית ועברית ממוצא אחד, וגם על הקשר למתכות אצילות וגזים אצילים.
"הוא תימני אסלי ואישתו פולנייה אסלית". מהו האסלי הזה, בלשון המדוברת?
אסלי – בערבית אמתי, גזעי, ממוצא משובח. מן המילה 'אסְל' – אל"ף צד"י למ"ד, שפירושה מוצא, שורש, עיקר.
מן השורש הזה יש בערבית גם אס'יל (אציל) – מושרש, יציב, גזעי, נכבד.
'אציל'– גם בעברית: במעמד מתן תורה עלו משה ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל להשתחוות לאלוהים, אך לא נזהרו וראו אותו. אף שהמעשה מחייב מיתה לא פגע בהם אלוהים: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו…" כתוב שם. המשלחת המכובדת מכונה 'אצילי בני ישראל' – החשובים והעיקריים שבבני ישראל.
אציל הוא אפוא השורשי, העיקר, ומכאן מיוחס ונכבד. ובימינו אציל הוא בעל תואר אצולה. 'מתכות אצילות' ו'גזים אצילים' הם יסודות ששומרים על מקוריותם: המתכות – כגון זהב ופלטינה – אינן מתחמצנות, והגזים כגון הליום ונאון – אינם יוצרים תרכובות.
מן התואר המקורי 'אציל' גזרנו היום תואר חדש – אצילי: התנהגות אצילית: התנהגות מכובדת ומעודנת.
אסלי ואצילי – ערבית ועברית ממוצא אחד.
כתבה: צופי ליבוביץ
כתיבת תגובה