על נ-ו-ר: נר, מנורה, נורה, זיקוקי די נור וגם שם הפרח נורית.

הערב מדליקים נר ראשון של חנוכה. הנר המיוצר בימינו הוא גליל של שעווה, ולאורכו פתיל. הנר הקדום היה כל  דבר  ששימש למאור. בדרך כלל פתיל טבול בשמן נתון בתוך כלי.

נר, מן השורש נור, שפירושו אש. נור  – אש בארמית. דניאל ראה בחלומו ניצוצות של  אש ונהר של אש – "שביבין די-נור" וּ"נְהר  די-נור". כך בארמית של התנ"ך. ובארמית המאוחרת יותר, הארמית של התלמוד במקום "שביבין די נור" אמרו "זיקוקין די נור", אף הם  ניצוצות של אש.

ומכאן הזיקוקין די נור בני ימינו, שנתקצרו לזיקוקים סתם.

מן השורש של נור ושל  נר נולדה גם המנורה – מכשיר למאור. ובערבית – מנארה – לפיד, משואה, וגם מגדלור.

ומן המילה נור, ואולי בתיווכה של המנורה, חידשנו בימינו את הנורה – אגס הזכוכית המכיל חוט  להט.

הפרח הנפוץ נורית, שפרחיו אדומים כאש או צהובים כאור הנר  –  גם הוא מן המשפחה הזאת, ולפי גרסאות אחדות כבר מוצאים אותו בארמית של  התלמוד,  בצורה – נוריתא.

ילדות רבות שנולדו בחנוכה זכו להיקרא נורית, כשם הפרח הגזור מן הנור הארמי ומן הנר העברי.