על מקור הביטוי ואיך הוגים אותו.
"עוּרבא פְּרַח", "עוֹרְבא פְּרַח" ואפילו "עורבא פורחא" – שומעים היום. מה פירוש הביטוי הזה ומהי הגרסה הנכונה?
עורבא הוא עורב בארמית; פָּרַח – פורח. עורבא פרח – עורב פורח. פורח – עף, מתעופף: עוף פורח, דבורה פורחת, מפריחי יונים, וגם אפרוח – כל אלה משמשים במקורותינו ובכולם השורש פרח שמשמעו – התעופף.
את הפועל 'פורח' מוצאים בכמה ביטויים שפירושם 'דברים דמיוניים חסרי בסיס' גמל פורח באוויר, מגדלים פורחים באוויר, וגם – דברים פורחים באוויר. "דברים הזויים" היינו אומרים היום.
לכאן מתקשר גם העורב הפורח: בתלמוד, במסכת ביצה, מספרים על אחד החכמים שהטריד את רב הונא בשאלות עד אשר עייף ממנו רב הונא וקרא לעברו: עורבא פרח! כלומר: הנה עורב פורח! כך הִסיח את דעתו מן השאלות ועבר לעניין אחר.
מכאן הגיע הביטוי לספרות בעת החדשה: "וכך היו כל יסורי נפשי … רק צללים עוברים ודברים שאין בהם ממש. רק עוֹרבא פרח, רק עוֹרבא פרח…" – כך מסיים הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי את סיפורו עורבא פרח על אהבה שלא נתממשה.
ובלשון ימינו דברים מופרכים וחסרי בסיס הם "עורבא פרח".
כתיבת תגובה