מניין הגיעו ללשוננו התקנה התקנון ועל ההבדל בהגייה בין תקְנון האגודה ובין תקָנות בטיחות.
במקום אחר דיברנו על תיקון ועל תקנה. היום נתרכז בתקנה וּבַמילה שנגזרה ממנה – תקנון.
תקנה היא במקורה תיקון המעוות, שינוי לטובה: "כלֵי זהב… אף על פי שנשברו יש להם תקנה", אומר התלמוד במסכת חגיגה, וגם "תלמיד חכם אף על פי שסרח יש לו תקנה". כלֵי זהב ותלמיד חכם – אפשר לתקנם.
אבל כבר בימי התלמוד תקנה היא גם חוק הנֶחְקק לטובת הציבור: "אם כן מה הואילו חכמים בתקָנתם" – לשון התלמוד. ומן המילה תקנה נגזר בימינו תקנון – אוסף של תקנות. ר' סעדיה גאון כתב במאה העשירית חיבור חשוב – אוסף של מילים עבריות ממוינות לפי שורשיהן, וקרא לו אֶגרון. ואליעזר בן-יהודה קרא לספר מילים – מילון. היום יש לנו שפע של מילים המסתיימות ב-ון ומַבִּיעות אוסף: אוסף של שירים – שירון, אוסף של חידות – חידון, וכן: שאלון, מחירון, וגם – תקנון.
קריינים האמונים על ידיעת הדקדוק מקפידים לומר תַקְּנון-הכנסת, אבל: תַּקָּנוֹת-הכנסת.
תַּקָּנון – שם רגיל, והוא משתנה בנטייה. תקְנון-החברה כמו : ניסְיון חיים. אבל תקנה איננה שם רגיל אלא שם פעולה, וּשְמות פעולה אינם משתנים. מהמילה בקשה גוזרים: בקָּשת-סיוע, ולא: בקְשת סיוע, מִסַכָּנה – סכָּנת חיים ולא: סכְּנת חיים, וגם תקנה, גוזרים ממנה: תקָנת-חירום, תקָנות הכנסת.
תקְנון האגודה ותקָנות בטיחות.
כתיבת תגובה