לכשעצמי – יצור לשוני מוזר: הלוא "לכש" הוא ביטוי של זמן, וכאן אין עניין של זמן.
אני לכשעצמי מסכים אתך. לכשעצמי – יצור לשוני מוזר: הלוא "לכש" הוא ביטוי של זמן, וכאן אין עניין של זמן. "אל תאמר: לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה", כתוב במשנה, במסכת אבות. כלומר: אל תאמר כשאתפנה אלמד, שמא לא תתפנה.
"לכשאפנה" – דומה מאוד לְ-"כשאפנה", אך בתוספת הרחקה של הדבר או הרחקת זמן התרחשותו. האומר "לכשאפנה" מתכוון להרחיק את האפשרות שיתפנה או לדחותה, ולומר: ספק אם אפנה – ספק אם אתפנה, או: יידרש לדבר זמן רב. למשל: לכשאסיים את כתיבת הספר אקבל עליי עבודה נוספת. משתמע מכאן שכתיבת הספר תארך זמן רב. לכש – עניין של זמן. אבל "אני לכש-עצמי" – כאן אין שום תיאור של זמן. במסכת אבות שהזכרנו, כתוב: "כשאני לעצמי מה אני". כשאני לעצמי, כשאתה לעצמך, כשהוא לעצמו.
אין אפוא שום היגיון לומר "אני לכשעצמי", אלא: כשאני לעצמי, או בשינוי קטן – אני לעצמי. אני כשלעצמי מסכים אתך. לא "לכשעצמי" אלא "כשאני לעצמי, או: אני, לעצמי".
כתיבת תגובה