זָנב – זְנב הג'ירפה. אבל הפתח איננו משתנה: צַוואר, צַוואר הרחם, צַוואר הג'ירפה וצַוואר הבקבוק.
לכל ג'ירפה ולכל בקבוק יש צוואר. הצוואר של הג'ירפה הוא צַוואר הג'ירפה, והצוואר של הבקבוק הוא צַוואר הבקבוק.
ולמה אנחנו טורחים להזכיר את הדברים האלה?
מפני שרבים אומרים: צְוואר הג'ירפה, ומַקישים מצירופים כגון 'זְנב הג'ירפה'. ואולם במילה זָנב – קמץ באות הראשונה, ואילו במילה צַוואר – פתח באות הראשונה. היום במבטאנו אין הבדל בין פתח לבין קמץ. אבל אבות אבותינו, כשהמציאו את שני הסימנים האלה בטבריה לפני כאלף וחמש-מאות שנה, היה בפיהם כמובן הבדל בין התנועות, ולא סתם כדי לבלבל את בני דורנו המציאו שני סימנים. שני הסימנים ציינו שתי הגיות שונות זו מזו: הקמץ היה ארוווך ונהגה בפה קמוץ – אָוֹ והפתח היה קצר ונהגה בפה פתוח – אַ. לימים אבד לחלוטין הבדל האורך בין התנועות, אבל את ההבדל בהגייה שימרו במסורתן עדות אחדות.
אך גם בלשון ימינו – מילים שיש בהן קמץ משתנות בנטייה. למשל: זָנב – זְנב הג'ירפה. אבל הפתח איננו משתנה. למשל: צַדדיק – צַדיק הדור, ולא: צְדיק הדור, וכן: תַפּוח זהב, ולא: תְפֿוח זהב. גם המילה צַוואר מנוקדת כאמור בפתח, ולכן היא איננה משתנה: צַוואר-הרחם, צַוואר-הג'ירפה וצַוואר הבקבוק.
כתיבת תגובה